פסק-דין בתיק עת"מ 16306-09-10

העותרים, אשר בנו את ביתם בכפר עילבון, עותרים למתן צו עשה לחיוב המועצה המקומית  עילבון (להלן: "המשיבה") לבצע את עבודות התשתית והפיתוח בפרויקט עילבון הסכם תשתית "משתכן" שנערך ביום 23/04/02 (להלן: "ההסכם").

רקע עובדתי

ביום 06/06/02 נערך ונחתם חוזה הפיתוח בין העותרים ובין המינהל לפיו, רכשו העותרים מהמינהל חלקת אדמה בשטח של 544 מ"ר בחלקה 48 בגוש 15412 ממחצית מגרש 6 לפי תוכנית מפורטת         מס' ג 9132 שפורסמה בילקוט הפרסומים מיום 13/10/96 ואושרה על ידי משרד הפנים                   (להלן: "התוכנית המפורטת").

העותרים קיבלו את החלק הדרומי ממגרש 6 הנקרא 6 א.

בהסכם נקבע כי תקופת הפיתוח באתר המוגדר בתוכנית המפורטת הנה 36 חודשים מיום אישור העסקה וכלה ביום 23/04/05.

ביום 23/04/02 נערך ונחתם הסכם לביצוע תשתיות ופיתוח בין העותרים לבין חברת ח.פ.ת בע"מ והמשיבה. על פי ההסכם (נספח א' לחוזה) ביצוע עבודות התשתית והפיתוח מוטל על המשיבה ובכללן עבודות ציבוריות וכל הנדרש לצורך הספקת מים, ביוב תיעול וניקוז,סלילת כבישים ומדרכות עבור המגרשים שבשטח האתר.  

טענות העותרים

לטענת העותרים, עם סיום בניית הבית, בחודש 10/2004, לא הסתיימו עבודות הפיתוח והתשתית בשכונה לרבות, סלילת הכביש המוביל לבית התובעים (כביש מס' 10), תשתית החיבור              לחשמל - תאורת רחוב וכן עבודות תשתית נוספות כגון מעקות, גדרות ומדרכה וזאת בניגוד להתחייבות המשיבה בהסכם. 

עוד טענו  העותרים כי חובת הרשות להפעיל  סמכות שבדין במהירות הראויה להגשמת התכלית שלשמה הוענקה הסמכות כך גם לעניין פיתוח מקרקעין וזאת בכדי לאפשר לבעלי הזכויות במקרקעין לממש את זכויותיהם הקנייניות ולהפיק מהמקרקעין את המיטב תוך זמן סביר בשים לב לחוזה הפיתוח (נספח 3 לעתירה) הקובע כי תקופת הפיתוח הנה 36 חודשים החל מיום אישור העסקה וכלה ביום 23/04/05. לטענתם, מאז חתימת הסכם התשתית מיום 23/04/05 עברו 11 שנים.

זמן שאינו סביר.

לטענתם, המשיבה פעלה בחוסר תום לב ובחוסר מידתיות ובאי סבירות.

  תשובת המשיבה

בכתב תשובתה טענה המשיבה כי בעמוד 3 לחוזה הפיתוח צוין תנאי  של מתן "זכות מעבר לצמיתות לטובת יחידות דיור אחוריות, זכות המעבר תחול גם על כלי רכב" סעיף זה מוכיח לטענתה, כי העותרים ידעו מלכתחילה ששני הזוכים במגרש מס' 6 חייבים להסדיר בעצמם את הגישה לחצי החלקה הדרומי דהיינו זה של העותרים, דבר שלא נעשה על ידם.

לטענתה, על פי התוכניות המפורטת והתשריט שהגישו העותרים עולה כי התשריט כלל גישה מוסדרת מהכביש ולא מכביש 10 לפחות בשלב הראשוני של הפרויקט (שלב א') שכולל כביש 2.

לטענתה, כביש מס' 10 (הדרומי) הינו הצפוני הגובל בחלקה (כביש מס' 2) חלק מתוכנית ב' של משרד השיכון לפיתוח השכונה, שהינה מותנית בשיווק שאר החלקות הדרומיות לו וסלילתו כפופה לאישור מינהל מקרקעי ישראל. במשך כל השנים מאז המשיבה לא קיבלה את אישור המינהל ולא את כספי הפיתוח ממשרד השיכון בכדי לסלול את כביש מס' 10  ועל כן אין כל התחייבות שלטונית מצדה לסלילת כביש 10 בשלב א' של התוכנית.

לטענתה, העותרים מודים כי הם סיימו את בניית ביתם ב- 10/2004 מספר חודשים לאחר פרסום התוכנית המתוקנת ועל כן הם חייבים להסתמך על התוכנית המקורית שהייתה  תקפה לפני  ובמהלך בניית ביתם דהיינו תוכנית מפורטת ג/9132.

כן נטען כי התובעים קיבלו בחזרה סך של 2,599 ש"ח ביום 25/12/06עבור חיבור לחשמל.

לטענתה, תוכנית החשמל בוצעה במקביל לעבודה על רשת הביוב והייתה מוכנה ביום 21/05/05 ולראיה צורפה תוכנית As-Made לשכונה מיום 05/03/04. כן טענה כי במידה שהיה עיכוב כלשהו בביצוע תשתיות החשמל, הדבר נבע מסיבות הקשורות לחברת החשמל.

לטענת המשיבה, ההסכם עם הקבלן המבצע נחתם בחודש 03/2003 עם סיום שיווק המגרשים  והכנת המכרזים לשכונה נושא הפיתוח (שלב א) ומיד לאחר מכן החל הקבלן בעבודות.